אני רוצה להתחיל מהסוף ברשותכם - זו היתה ארוחת הסושי הטובה בחיי, זו היתה הארוחה הטובה בטיול, והיא בוודאי תדורג כאחת מהארוחות הטובות שיצא לי לחוות אי פעם.
ולהתחלה. יצאנו, החצי שאינו צמחוני אל Shiogama, עיירת דייגים במזרח האי הונשו, שמתהדרת בשני תארים - המקום עם צפיפות מסעדות הסושי הגדולה ביפן, ובמסעדה שתושבי המחוז מגדירים כמסעדת הסושי הטובה ביפן. אי אפשר היה להתווכח עם זה, ובטח שלא לתת להזדמנות לחלוף כשאנחנו משתנסקנים קרוב כל כך.
ביקשנו מהשף שיבחר עבורינו את מה שטרי, והוא הרכיב לנו שני סטים - צלחת של סשימי ומגש של ניגירי מגוון.
זו צלחת הסשימי. אני נשבע לכם שיכולתי להאמין שהדגים עדיין חיים.
הזרקור הראשון על הצדפות, שהתמסרו לנגיסה והיו נימוחות להפליא.
השני על הטונה. אני באמת נאבק כדי למצוא את המילים המתאימות. זה היה בשר מושלם, רך, ושמנוני.
מגש הניגירי הכיל המון הפתעות, חלקן מוצלחות יותר וחלקן פחות, אך עדיין הכל ברמת ביצוע גבוהה, וכמובן איכות חומרי גלם שהציבו סטנדרט חדש לכל מה שאכלתי ביפן.
בניגירי הזה (שהמבנה שלו נקרא gunkan) היו דגיגים קטנים ושקופים. שונה ומיוחד.
קיפוד הים היה מצויין, אבל מעט פחות טוב מזה שאכלתי בהוקאידו (לא לחינם היא מפורסמת ביצורים האלו).
עוד פייבוריטים -
הדג הזה שהיה ״דגי״ מאד ואת שמו שכחתי. צלופחן במרינדת סויה מתקתקה ושרימפס טרי.
וגולת הכותרת - טורו, החלק האיכותי שמגיע מבטן הטונה. השף הגיע במיוחד לספר לנו עליו, ובמעט האנגלית שידע ובהרבה פנטומימה הוא הדגים על עצמו את המקום שממנו מגיע החלק, וכמה הוא נדיר באיכות הזו. זה היה מצחיק, מלחיץ מעט, ובעיקר מרתק לראות כמה אחריות ומסירות הוא מגלה לעבודה וללקוחות.
את הארוחה ליווה מרק צלול ותה ירוק שאין לי דברים יוצאי דופן להגיד עליהם.
ויש לי הערה אחת לגבי איכות האורז שאני לא יכול לשים את האצבע על הנקודה שגרמה לי להאמין שיכל להיות טוב יותר.
ביקור חובה אם אתם בסנדאי או באיזור הכללי של Matsushima.
אללי.
השבמחקקנאה.
תחזור, נחליף וואחד חוויות :)
וואו כמה שזה יפה!!!
השבמחק