זה המקום לשתות בו סאקה (במקור), ביר או וויסקי, ולאכול אוכל קטן שמתלווה לשתיה, בדרך כל שיפודי יקיטורי.
איזקאיה יכולה להיות בר קטנטנן עם מקום ל2-3 אנשים וברמן, ועד חדר גדול עם מגוון פינות ישיבה, על הרצפה, על שולחנות או על הבר. למעשה ההקבלה לבר שתייה כמו שאנחנו מכירים אותו עושה לו עוול. כי זה ממש זה לא המקום לפיק אפ או לשתות בירה מול משחק כדורגל, אלא המשך ישיר של יום העבודה.
קשה להפריז בחשיבות המוסד הזה בתרבות הבילוי ופריקת הלחצים של החיים ביפן. בעיקר מרתק לתצפת על בנייני המשרדים לקראת הערב ולחזות באלפי עובדים משחררים עניבות יוצאים כנחיל נמלים למלא את החללים הצפופים בעצמם, בעשן סיגריות ובאדי אלכוהול.
משם ממשיכים הגברים הביתה, כשהם מתנדנדים ובקושי מוצאים את עצמם ואת הדרך. חלקם מגלים שהם איחרו את הרכבת האחרונה ומסיימים את הלילה במלון קפסולות.
בערך חמישית מכל המסעדות ביפן הן סוגים שונים של איזקאיה, וקל מאד לזהות אותם בזכות הפנסים האדומים akachouchin, שהם שם נרדף לאותן מסעדות. השתיה והאוכל זולים, והאווירה חייכנית, מתירנית ושמחה. באיזקאיות בעמידה בלבד (tachinomiya) לזרים יהיה קל יותר להשתלב.
כמה דברים שכדאי לדעת -
עשן סיגריות, צעקות וריח של אלכוהול הם חלק בלתי נפרד מהמקום.
תפריט באנגלית הוא מצרך נדיר, במסעדות בכלל ובאיזקאיות בפרט. ברוב המקרים אפילו אין בכלל תפריט, ושמות המנות מופיעו כפיסות נייר שתלויות על הקיר. כשאוזל משהו, הנייר נתלש.
עם המשקה הראשון מקבלים Otoshi - מתאבן קטן וטעים כמו סשימי, אדממה או בשר צלוי. הנוהל הזה מתפקד כ״דמי שולחן״, והוא חלק מהקוד ההתנהגותי של תרבות הבילוי. הנזק בחשבון מגיע בטווח שבין 400-1000 ין (בערך 15-40 שקל), אז אל תהיו מופתעים.
כשקיבלנו תפריט ביפנית בלבד, והאנגלית של הברמן הסתכמה בפנטומימה והתנצלויות, פשוט הצבענו על דברים רנדומלים וקיווינו לטוב. סיימנו עם צ׳ויה, מיץ אשכוליות, בירה סאפורו ותה קר. היה מצחיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה