לא עוברים בסנדאי בלי לטעום את המעדן המקומי - לשון בקר צלוייה.
הזמנו שתי מנות, אחת קלאסית של לשון בגריל על אורז לבן ונקי.
טכניקת הבישול היתה טיגון ואז אידוי, וכנראה טיגון חוזר לפני הגשה. המרקם היה מעט צמיגי ולא רך כמו שקיוויתי, אבל הטעם נהדר ולמעשה די ברביקיואי ולא מזוהה כיפני ללא התוספות מסביב.
המנה השניה היתה לשון צלוייה ומאודה, וגם היא הגיעה על אורז, אם כי מעט שונה ומסקרן.
האורז שנקרא Mugi-gohan מאודה ביחד עם שעורה ואז הופך דייסתי ורירי בצורה מחשידה.מזל שקראתי עליו מראש אחרת הייתי חושש לאכול אותו.
מעל האורז היו נתחי טופו טעימים (או משהו אחר שלא זיהיתי) אם כי משונים מאד במרקם הנפול שלהם.
זו היתה ארוחה מומלצת של טעמים מוכרים בטקסטורות מוזרות ומפתיעות.
מומלץ לנסות את המנה בבקומה השניה של תחנת הרכבת, במסדרון ארוך שנחצה לשניים - חלק אחד לסושיות, והשני למסעדות מתמחות בגיוטאן. קל לזהות את המוצלחות לפי התור הארוך והסבלני שמשתרך לפניהן.
ובכל מקרה, המסעדות המומלצות שם הן -Rikyu ו- Kisuke.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה