רגע לפני שהכרזנו על אקיטה כעל אחת הערים החמודות של הטיול, גילינו בה חנות וינטאג׳ שקיבעה סופית את הבחירה. נכנסו, ולא האמנו שכל זה אמיתי. אוסף יפייפה של בובות, שלטים, הדפסים ומוצרי תרבות פופולרים של יפן, מתקופות רחוקות ובמצב מושלם.
חנויות וינטאג׳ הן חולשה שלנו, וכשמוצאים אחת עם מבחר איכותי ונדיר כל כך זו סיבה גדולה להתרגשות.
מצד שני, לבעל החנות לא היתה כוונה למכור שום דבר. על רוב הפריטים לא היתה מדבקת מחיר, וכשנגשנו לשאול עליהם הוא פסק - נוט פור סייל. אפילו כשמצאנו סוף סוף קופסאת פח שממש רצינו ומדבקת המחיר עליה היתה הגיונית, הוא קילף אותה והודיע שזו היתה טעות. נוט פור סייל.
בחיוכים ועקשנות ישראלית הצענו מחיר גבוה והצלחנו לשכנע אותו למכור לנו את הקופסא,ולפרק מהתצוגה שני ארגזי חלב יפנים עם כיתוב שחוק. Achivment unlocked.
שם החנות וכל המידע שמצאנו עליה כתוב ביפנית, אבל זה המיקום על המפה
שמישהו יסביר לי מה הרעיון בחנות שלא מוכרת את הפריטים המוצגים בה :(
השבמחקאיזה מזל שהוא לא הסכים למכור
למיקי כבר אין מילימטר פנוי על המדפים וכמות האבק שנצברת שם לא תיאמן
הוא לא מוכר לזרים. נכון?
השבמחקאני תוהה האם הוא לא רצה למכור בכלל, או שמא הוא פשוט לא רצה למכור לזרים...
השבמחק