הנקודה האחרונה והגדולה של הטיול.
העיר הזו לא פשוטה, ויכולה להתיש עד היסוד. הרבה דברים עדיין מצחיקים ומוזרים, להרבה אחרים אנחנו כבר אדישים אחרי שני טיולים ממצים. מצבי הרוח שלנו קופצים בשניות בין יאוש לצחוק היסטרי. צריכת הקפה עולה ומד הסבלנות כבר לא יציב.
העיר הזו לא פשוטה, ויכולה להתיש עד היסוד. הרבה דברים עדיין מצחיקים ומוזרים, להרבה אחרים אנחנו כבר אדישים אחרי שני טיולים ממצים. מצבי הרוח שלנו קופצים בשניות בין יאוש לצחוק היסטרי. צריכת הקפה עולה ומד הסבלנות כבר לא יציב.
יש כאן הכל וכלום בו זמנית, והראש והרגלים כבר לא יכולים להכיל את כל זה. אנחנו מורידים קצב ומוצאים את הפינות השקטות שלנו. האוכל נהדר, הביזאר חוגג, הרבה טפשת, ורוד, זוהר, דחוס ורועש בתדר בלתי אפשרי.
ברור שהסיבה לכך שאי אפשר כבר להכיל את זה היא שהטיול ארוך מדי,אחרי 10 ימים צריך לחזור הביתה
השבמחקכמה סושי כבר אפשר לאכול ובכמה חנויות וינטאג' אפשר לבקר כבר :(
הגיע הזמן לחזור לחום וללחות התל-אביביים שהגיעו במלוא עוצמתם
סיונרה יפן!