תחבורה

מערכת הרכבות של יפן היא תצוגת תכלית של דיוק ויעילות. החל מרכבות המטרו המתוקתקות ועד רכבות הקליע "שינקנסן" שמגיעות ל300 קמ"ש. אין כמעט סיבה להשתמש ברכב או בטיסות פנימיות בתחומי יפן.

איך קונים כרטיס למטרו

בעמדת התשלום מחפשים את ה"אתה נמצא כאן" על המפה הגדולה, ואת תחנת היעד. המחיר נקבע לפי המרחק בניהם ורשום על התחנה הסופית. מכניסים כסף למכונה, בוחרים את מספר הנוסעים ואת המחיר שמצאתם. בתמורה מקבלים כרטיס נייר. זה כרטיס הכניסה למתחם הרציפים, וגם כרטיס היציאה ממנו (הוא נבלע בשער היציאה)

אם החלטתם לשנות מסלול תוך כדי נסיעה, מחכה לכם מכונת fare adjustment בכל נקודת יציאה ליד השערים. מכניסים את הכרטיס, והיא עושה את החישוב של כמה היה אמור לעלות לכם המסלול מנקודת היציאה ועד למיקום שבו אתם נמצאים. מקבלים את ההפרש או מוסיפים אותו, וממשיכים כרגיל. מגניב.

לעיתים המסלול דורש החלפה בין שתי חברות רכבות שונות, ואז הכרטיס לא נבלע בשער המעבר בניהן, אל תשכחו לקחת אותו.

עליה לרכבת

מספרי הקרונות מסומנים על הרציף, והם עוצרים בדיוק של ס״מ ספורים. זה מטורף.
עמדו מצד ימין או שמאל של הסימון, ואפשרו לכל הנוסעים לרדת. רק לאחר מכן עולים. הכי פשוט לראות איך היפנים עושים זאת בשקט והכבוד המופתיים שלהם, ולחקות אותם.

הזמנת מקומות

ברכבות בין עירוניות רבות (rapid express ו- limited express) ניתן להזמין מקום ישיבה, ועושים זאת במשרד הכרטיסים של JR (חברת הרכבות הגדולה) או בחברה הספציפית שמפעילה אותן.

ברכבות שינקנסן חובה להזמין מקום, והן שייכות רק לחברת JR.

סוגי קרונות

הקרונות הירוקים יוקרתיים ומרווחים יותר, ועולים בערך 30 אחוז יותר. לדעתנו השדרוג מיותר כיוון שגם הקרונות הבסיסיים טובים, ומרווחים מספיק. בכל רכבות הshinkansen היו תקעי חשמל לכל מושב ובחלקן גם שקע USB להטענה.

כרטיס JR Pass

התחבורה הבין עירונית יקרה עד יקרה מאד (נסיעה חד כיוונית בין טוקיו וקיוטו עולה למשל 270 שקלים). לעומת זאת, היא מהירה, יעילה ונוחה יותר מטיסה.

כדי להקל על תיירים, חברת JR מציעה לרכוש כרטיס מיוחד שמאפשר שימוש בלתי מוגבל בכל המתקנים שלה (כולל מעבורות, אוטובוסים, קו רכבת עילי בטוקיו וכמובן כל רכבות השינקנסן והבין עירוניות). את הכרטיס ניתן לקנות אך ורק מחוץ ליפן, ולהפעיל אותו בתוך יפן בהצגת דרכון זר.
הוא לא זול, אבל בתכנון נכון זול הרבה יותר מהמחיר המצטבר של נסיעות רגילות. בנוסף הוא מאפשר הזמנת מקומות בחינם על כל רכבת שהוא מכסה. ניתן להזמין לתקופות של שבוע, שבועיים או שלושה שבועות.
את כרטיס הJR Pass לא מעבירים במכונה אלא מציגים ידנית לכרטיסן בבוטקה שנמצא ליד השערים האוטומטים.

אפשר לקנות אותו בארץ, אבל אנחנו קנינו דרך חברת בריטית זולה יותר, הוא מגיע תוך שבוע, ומעלה את מפלס ההתרגשות לפני הטיול.

כל המידע עליו כאן - http://jprail.com/

חשוב מאד: התוקף של הכרטיס מחושב בימים קלנדרים (חצות של היום שבו הופעל, ועד חצות של היום בעוד שבוע), ולא בקפיצות של 24 שעות. לדוגמא: אם מפעילים כרטיס של 7 ימים, בצהרים של ה1 בחודש, הוא יגמר בחצות של ה7 לחודש, ולא בצהרים של ה8.

אוטובוסים

עולים מאחור, ושולפים כרטיס ממתקן ליד הדלת. יורדים מלפנים, ומשלמים לנהג לפי המרחק מתחנת העליה. בקיוטו הנהג בירך כל נוסע לשלום ואפילו דומם את המנוע ברמזורים כדי לחסוך באנרגיה.

מוניות

יקרות מאד, בעיקר בלילה אחרי הרכבת האחרונה ואם אין סיבה ממשית ותרו עליהן. זהירות - הדלת שליד הנהג נפתחת ונסגרת ע״י הנהג כמו מוניות שירות בארץ, אל תגעו בה. הנהגים אדיבים במיוחד, חלקם לבושים במדים עם כובע וכפפות. אין סיבה לחשוד במונה או לחשוב שעובדים עליכם.

בתחבורה ציבורית לא אוכלים, שותים או מדברים. שימו את הטלפון על שקט ותהנו מהנסיעה. כבדו את הנוסעים האחרים, ושימו לב למושבים שמיועדים לנשים בהריון, זקנים ובעלי מוגבלויות. או בקיצור, אל תעשו מה שלא הייתם עושים בספרייה.
ברכבות הבין עירוניות מותר לאכול, וברציפים תוכלו לקנות קופסאות בנטו עם ארוחות מוכנות. אם אתם רביעייה, תוכלו לסובב את הכיסאות כדי לשבת אחד מול השני.

rush hour

המנעו בכל מחיר מנסיעה במטרו בשעות העומס, 7-9:30 בבוקר, ו5-7 בערב. בעיקר אם יש לכם מזוודות.

תכנון נסיעה

קל לתכנן מסלול מנקודה לנקודה באתר - http://www.hyperdia.com. כל הקווים והזמנים מוצגים בצורה יעילה וברורה.

בחיפושים, בטלו את הסימון לרכבות השינקנסן מסוג Nozomi ו- Mizuho, כי ה-JR Pass לא מכסה אותן.

אתר נוסף שמציע שירות דומה - http://www.jorudan.co.jp/english/norikae/

אוכל

יפן היא חגיגה אמיתית לכל מטייל רעב. מבחר המסעדות מסחרר ורוב הדברים שתהמרו עליהם יפילו אתכם מהכיסא. הבתים הקטנים וקצב החיים המטורף יצרו תרבות של אכילה יומיומית בחוץ. האוכל זמין, מהיר, טעים וזול מאד.

יש אוכל רחוב נפלא וכדאי לנסות כמה שיותר דברים ממנו. בעיקר דונבורי, אטריות, ראמן וקארי יפני. ארוחה במסעדה כזו לא תעלה מעל 35 שקלים.

במסעדות היותר רציניות המחיר בערב קופץ פי שניים או שלושה, אז מומלץ לאכול את הארוחה העקרית בצהרים.

חנויות נוחות (קומבי)

רשתות כמו 7/11, family mart ו-Lawson פזורות בכל יפן. רק בטוקיו עצמה יש 8000 סניפים. תוכלו למצוא בהן שפע של משקאות, חטיפים, ארוחות מוכנות, משולשי אוניגירי, אלכוהול ומה לא. בחורף תמצאו מרק oden ליד הקופות עם שיפודי לביבות דג בטעם ביסלי, ממלאים דלי קטן ומשלמים לפי משקל.
הכל בקונבי זול, זמין ומשביע מאד. העברנו ימים שלמים רק על חטיפים מזדמנים וזה אושר גדול.
מידע נוסף

מכונות שתיה

5.5 מליון מכונות פזורות בכל יפן, וממש בכל 100 מטר תחכה לכם מכונה או שתיים. זה פסיכי ומצחיק בהתחלה, אבל הופך לשימושי מאד במשך היום. פחית או בקבוק עולים בין 4-6 שקלים, והמבחר נהדר. חפשו את הפחיות החמות, יש קפה ודומיו, וגם מרק תירס שאהבנו מאד. אל תתפתו לקולה ודברים מוכרים, חפשו את המוזר - ההרפתקנות משתלמת!
לא מקובל לשתות תוך כדי הליכה, השתדלו לסיים ליד המכונה (שם גם נמצאים הפחים היחידים), או להכניס את הבקבוק לתיק.

טיפים

בשום פנים ואופן לא. למרות שממש תרצו לצ׳פר, אל תעזו להשאיר כסף על השולחן.

רמת השירות ביפן, במסעדות ובכלל היא הגבוהה בעולם. קשה בכלל לסכם את כל זה למילים, אז פשוט תתכוננו שיתייחסו אליכם כמו אל מלכים, עם כל הטקס של הקידות, המשפטים המנומסים והמחוות. גם במקדונלדס.

היפנים גאים מאד במקום העבודה שלהם, ומתייחסים אל הלקוח כמו אל אלוהים. השארת טיפ משמעה שהשירות היה גרוע עד שהיית צריך לשלם יותר כדי לקבל יחס מועדף. זה תקף לכל נותן שירות כמו נהג מונית או עובד מלון. פשוט תתרגלו לזה שהטיול הולך לעלות 10% פחות.

מלצרים

כיוון שהמלצרים לא מתוגמלים לפי טיפים, אין מלצר אחד שמוצמד לשולחן. יתכן מאד שאחד יאסוף הזמנה, ומלצר אחר יגיש. המלצרים גם לא נגשים לשאול אם הכל בסדר וטעים לכם, ובכלל נעלמים מהנוף כדי לא להפריע. לכן, מקובל מאד לצעוק sumimasen (״סליחה״), ורצוי עם חיוך כדי שמלצר יגש אליכם.

הזמנה

רוב המסעדות מציגות בחלון הראווה דגמי פלסטיק של המנות. הדגמים מהפנטים בדיוק והדמיון שלהם לדבר האמיתי, וכנראה שתעצרו לצלם לא מעט מהם.

אם נתקעתם עם מחסום השפה - פשוט הצביעו על מה שאתם רוצים, או צלמו והציגו למלצר. תוכלו גם להוסיף "את זה בבקשה" (kore wa onegaishimas)

ברוב המקרים תקבלו תפריט אחד לשולחן, ולרוב הוא יהיה ביפנית. אפשר לבקש תפריט באנגלית כך -
?Eigo no menu ga arimaska (זה לא תכתיב רומאג'י מדוייק אבל כך יש להגות)

אין מקום לבקשות מיוחדות או שינויים ברכיבים. לבקש מנה בלי עגבניות למשל יכולה לסבך לגמרי את המלצר מול השף וליצור אין ספור תקלות. מה שיש בתפריט זה מה שמקבלים.

המנות לא מגיעות יחד, אלא לפי סדר ההכנה - מה שמוכן מוגש, וזה מנומס להתחיל לאכול גם אם אחרים לא קיבלו את שלהם.

יש מסעדות אכול כפי יכולתך, שבהן משלמים על מה שהשארת בצלחת. אז אל תהיו חזירים.

איך משלמים

מבקשים את החשבון (okanjo o onegaishimas) ויוצאים איתו אל פתח המסעדה, שם נמצאת עמדת התשלום. לעיתים החשבון יונח ישר על השולחן או יתלה על אחד הכיסאות. לעולם אל תשאירו כסף על השולחן, זה נחשב לחוסר נימוס מחריד.

במסעדות מזון מהיר רבות משלמים על הארוחה מראש במכונה אוטומטית ומקבלים פתק שאותו מגישים למלצר.

האוכל ביפן זול עד זול מאד. הקפה לעומת זאת עולה בין 15-25 שקלים לכוס. עוגה נהדרת או קינוח שהיה עולה 40 שקלים בארץ יעלה לכם פחות מהקפה עצמו. לך תבין.

אתיקה במסעדה

שני אלו קריטיים: אל תעבירו אוכל בין מקלות אכילה, תניחו אותו על צלחת ותנו לאדם השני להרים אותו משם. ואל תתקעו מקלות אנכיים בקערת אורז.

סושי אפשר לאכול גם בידיים, וטובלים בסויה רק את הדג, לעולם לא את האורז.

כמו ששמעתם, אטריות למיניהם אפשר ורצוי לשאוב בקולניות. זה דווקא לא קשור לפרגון לטבח אלא דרך נכונה יותר להכניס אוויר לפה ולהעצים את הטעם. תשאבו כאילו אין מחר.
אל תשתמשו בקיסם שיניים בלי להסתיר את הפה.

Izakaya

סוג של פאב-מסעדה לאחרי העבודה, שפופולרית במיוחד בקרב אנשי עסקים. אפשר לשתות בירה, סאקה וויסקי מקומי. האוכל מוגש בדרך כלל במנות קטנות, ומקובל להזמין הרבה ממנו לאורך הערב ולחלוק עם כולם.
עם המשקה הראשון שתזמינו יוגש לכם מתאבן מקומי משתנה (otoshi), זה סוג של דמי שולחן וחייבים לשלם עליו. מצד שני אין טיפים והמחירים גם ככה זולים והוגנים.

קל לזהות את האיזקאיות לפי הקהל הרעשני, ריח הסיגריות ובעיקר הפנסים האדומים שנקראים akachouchin.

כמה ביטויים שכדאי לדעת

(המילים המודגשות יעבדו גם בלי שאר חלקי המשפט, אם כי ישמעו עילגים ופחות מנומסים)

hitori - אדם אחד
futari - שני אנשים

Yon-nin - ארבעה אנשים

eigo no menu ga arimas ka - יש לכם תפריט באנגלית?

okanjo o kudasai - חשבון בבקשה

sumimasen - סליחה, כמו excuse me

kore wa onegaishimas - את זה בבקשה (כשמצביעים על פריט בתפריט)
kore wa ikura desuka- כמה זה עולה?

betsu betsu - לפצל חשבון. עשוי לגרור הסברים נוספים על כמה ואיך, אז לשיקולכם.

oishii desu - זה טעים! משפט שמעלה חיוך ענק ואין ספור אמירות תודה. היה טעים? פרגנו.

gochisosama deshita - "תודה על האוכל" בתרגום רופף. כך תוכלו להודות על ארוחה שאהבתם במיוחד.

כסף

המטבע המקומי הוא ין, ומבטאים - אן (en). בתקופה שטסנו, כל 100 יין היו שווים לדולר אחד (3.5 שקלים), והחישוב היה קל מאד.

בניגוד לערכי הקידמה והטכנולוגיה שמייחסים ליפן, היא מתגלה במקרים רבים כמדינת ״נייר ועפרון״. כשמגיעים למעמד התשלום מגלים שכרטיסי אשראי לא מקובלים שם כמו בעולם המערבי, והמסחר היום יומי נעשה בשטרות. מסעדות מזון מהיר וחנויות רבות לא יקבלו כרטיסי אשראי מכל סוג, אז תגיעו מצויידים.

בנוסף, רוב הכספומטים לא יקבלו כרטיסי אשראי בינלאומיים שלא הונפקו ביפן. תוכלו למשוך כסף בכספומטים של הדואר (לוגו JP כתום), ובחלק מהכספומטים של הבנק citibank. שימו לב שהכספומטים כפופים לשעות הבנקים ולא פתוחים 24 שעות. בקיצור, אל תתקעו בלי מזומנים.

לרוב, למחיר על הפריט יתווסף בקופה מע"מ בשווי 8%, כך שפריט שכתוב עליו 100 ין יעלה 108.

כאמור, לא משאירים טיפים לכל נותן שירות, ממסעדה ועד נהג מונית או עובד מלון. (ניתן להחריג מסעדות מישלן עיליות בעלות אופי מערבי)

כרטיס אשראי ושטרות מגישים בשתי הידיים, אחרת זה לא מכובד.

אין צורך לספור עודף, היפנים הוגנים ואדיבים ואף אחד לא ינסה לעבוד עליכם.

תקשורת עם אנשים

יהיו מקרים שתרצו למרוט את שערות הראש בגלל מחסומי השפה והתרבות. קשה מאד להסתדר ביפן בלי להכיר את האתיקה התרבותית והשפה, והפערים בין התרבויות מובילים אל סיטואציות הזויות, מצחיקות ומעצבנות. אז קודם כל, קחו הכל בקלות ובסבלנות.

יפנים רבים, בעיקר הצעירים יודעים אנגלית ברמה טובה, אבל לא יענו לכם או יעשו את עצמם כלא מבינים מהפחד שיטעו ויביכו את עצמם. חוסר הבטחון נובע משיטת הלימוד שמתמקדת בשינון, לוגיקה ותחביר, ופחות בתרגול של ניהול שיחה והתבטאות, לכן יש סיכוי גדול שלא תוכלו לתקשר כמעט עם אף אחד באנגלית ולקבל תשובה ברורה. יותר מזה, נותני שירות רבים מתכווצים בתוך עצמם ונתרעים מזרים שנכנסים לחנות או למסעדה שלהם רק מהחשש שיצטרכו לתקשר בשפה אחרת. גילינו שלהגיד "Konnichiwa״ (ברכת שלום), ביחד עם חיוך עוזר מאד לשבור את הקרח.

לעומת התקשורת המילולית, היפנים אלופים בקריאה וכתיבה באנגלית. פשוט כתבו את מה שאתם רוצים על פתק (Ramen please, Ticket to kyoto at 16:30, Where is the toilet), ותראו איך הקסם עובד.

תופתעו באיזו קלות הם ינסחו בכתב תשובה בחזרה, באנגלית רשמית ורהוטה.

לא

ביפנית, הדברים החשובים לא נאמרים במפורש והם מובנים מבין השורות. גם כשמדברים בשפה מתווכת, אנגלית למשל, המנטליות היפנית נודדת אל תוך השיחה כך שברוב המקרים לא תשמעו ״לא״ החלטי. ״אין כרטיסים״ למשל הופך ל ״אולי תרצו לקחת את הרכבת הזו?״, ו״לא מכבדים כרטיסי אשראי״ ל-״זה המחיר אדוני״ תוך כדי הצבעה מבוהלת על הקופה הרושמת. הטיפ הוא להיות קלילים, לזרום עם הסיטואציות ולהמנע מקונפליקטים, אל תקשו עליהם.

מתנות

אם אתם מתכוונים להביא מתנה למארח או חבר, יש טקסיות רבה סביב הנושא הפעוט הזה. החל ממה שמקובל להביא (מוצרים מתכלים למשל), איך לעטוף ובאיזה צבע לקשט (חשוב לא פחות מהמתנה עצמה), ועד לטקס ההגשה. תקראו על זה, והכי טוב - תתייעצו עם יפני.

קידות

אל תנסו להבין את החוקיות, אתם זרים ולא יצפו ממכם להשתלב. מספיק יהיה אם תקודו בחזרה באותו אופן שקדו אליכם, מלבד אל ילדים.

אינטרנט

למרות החזות הטכנולוגית (ואולי דווקא בגללה), נדיר מאד למצוא wifi פתוח ברחוב. רוב היפנים גולשים במהירויות גבוהות דרך חברת הסלולרי שלהם, והצורך באינטרנט אלחוטי קטן מאד.

עבור התייר המזדמן זו בעייה לא קטנה, אז אספתי את כל האפשרויות להתחבר לרשת -

יש גישה חופשית לרשת של סטארבקס, אבל צריך להרשם מראש. מומלץ מאד לעשות את זה לפני הטיול.

7Spot - היא הרשת של חנויות הנוחות 7/11, גם כאן צריך להרשם מראש באתר - הרישום באתר, זה לא באנגלית, אבל באמצעות google translate אפשר להבין את הטופס הסטנדרטי. קל ומומלץ גם כן.

Wi2 - שירות wifi בפריסה טובה. הוא עולה 380 יין לחודש, וצריך לבטל כדי שיפסיק להתחדש. בנוסף מקבלים גישה גם לרשת MobilePoint שפועלת בסניפי מקדונלדס.

רשת ויפי לתיירים במזרח יפן. צריך להגיע לעמדת תיירים ולקבל בה קוד. הכיסוי סביר ונפוץ בעיקר באיזורים תיירותיים. מידע

B Mobiel - רשת טלפונים עם דיל טוב - כרטיס סים בנפח לא מוגבל ל14 יום, במהירות 300k, או בהגבלת 1GB ל30 ימים. אפשר להזמין מראש אל המלון או שדה התעופה. אתר

Pocket WIFI

זה הפתרון האולטימטיבי והמומלץ ביותר -

ראוטר נייד וקטן שאפשר לחבר אליו מספר רב של מכשירים. יקר יותר ומתאים לקבוצות קטנות של 2-3 אנשים ומעלה. מזמינים מראש מהארץ, והוא יחכה לכם במעטפה במלון. ביום האחרון של הטיול מכניסים אותו למעטפה אחרת שמקבלים, ומשליכים לתיבת הדואר. אין פשוט מזה.

יש כמה חברות שמציעות את השירות, לדוגמא : econnect, pupuru, global advanced comm

אנחנו בחרנו בglobal advanced והיינו מרוצים מאד. הכי חשוב שתלכו על המכשיר המרובע הקטן שהסוללה שלו מספיקה ל10-12 שעות, ולא 4-5 שעות כמו במכשירים המעוגלים.

עוד יתרון משמעותי וחשוב - אפשר להעביר את הטלפון למצב טיסה, ולפתוח את הwifi ידנית. ברגע שהטלפון לא מחפש 3G, הבטריה שלו מחזיקה מעמד יום שלם, ולכן הפתרון הזה טוב משמעותית מכל סים מקומי. זו המלצה ששווה זהב, והיא עשתה לנו את הטיול.

באותה הזדמנות - לא כל מכשירי הטלפון מתאימים לקלוט את התדרים של חברות הסלולר ביפן, האייפון 5 שלי מהדגם האמריקאי (יש 3 תתי דגמים שונים), לא עבד שם. תוכלו לוודא אם הוא יעבוד במסך הregulatory דרך תפריט about. שם צריך להופיע הלוגו של המפעיל היפני.

על הwifi זה כמובן לא משפיע, כל מכשיר יכול לקלוט אותו, ולכן הראוטר הנייד הוא מקדם בטיחות מעולה.

ואם כבר טכנולוגיה, אין טעם שתדפדפו בערוצי הטלויזיה, כולם משדרים רק תוכניות בישול.

התמצאות

שיטת הכתובות ביפן הזויה ומורכבת מכדי להבין ולנווט לפיה. די לספר שאין שמות לרחובות ומספרי הבתים נקבעים לפי תאריך הבנייה שלהם, כך שהניווט נעשה לפי ספירת רחובות והסתמכות על הגיון פנימי שרק דוורים בורכו בו. תנו להם לשבור את הראש, לכם מומלץ להשתמש במפה, רצוי דיגיטלית על טלפון חכם.

תוכלו לראות שבכל אתר אינטרנט של בית עסק ואפילו בצד האחורי של כרטיס הביקור מופיעה מפה והוראות הגעה. ״צאו ביציאה 8, המשיכו שני רמזורים, בפסל של החתול הורוד פנו ימינה, אנחנו מיד אחרי המקדונלדס״. ממש ככה. אין לכם ברירה אלא לאמץ את השיטה.

כדאי לבנות מראש מפה ב google maps או google maps engine. אלו שני שירותים נפרדים של גוגל שלא עובדים אחד מול השני. מאוחר יותר, ניתן לקרוא את המפות האלו באפליקציות ייעודיות שמבצעות קאש למידע ופועלות גם אופליין, וזה חשוב אם אין פתרון אינטרנט.

אפליקציות מומלצות לאייפון - my maps שקוראת את המפות של google maps, ו-mapsEngine שקוראת את google maps engine. יתכן שמאז יצאו אפליקציות נוספות שעושות את אותה עבודה, אם מצאתם אחת כזו - ספרו לי בתגובות!

נתקעתם? תשמחו לשמוע שגם ליפנים קשה לנווט, ולכן נפוץ מאד למצוא מפות התמצאות ברחוב. דבר חשוב שכדאי להבין ולהתרגל אליו - המפות לעולם לא מוצפנות אלא מסובבות בהתאם לכיוון שלכם. זה מבלבל מאד (למרות שזו בעצם השיטה ההגיונית) וצריך להתרגל.

עדיין תקועים? בכל שכונה יש מבנה קטן של המשטרה שנקרא Koban, שם נמצא שוטר שמכיר כל אבן בשכונה, ויש לו מפה מסודרת של כל העסקים באיזור. הם אדיבים מאד וישמחו לעזור לכם.

ביטויים חשובים -

?x wa doko desu ka - איפה x ?

Arigato gozaimas - תודה רבה!

בגלל הצפיפות ומצוקת הנדל"ן בערים הגדולות בתי עסק רבים לא תמיד נמצאים בגובה הרחוב. חפשו את הF בצירוף המספר שמתלווה לכל כתובת, זו פשוט הקומה. ובקיצור, כשמטיילים חפשו תמיד גם לגובה.

ברחוב

למרות הנקיון האובססיבי, אין פחים ברחוב. קחו זאת בחשבון.

את הזבל תצטרכו לשאת איתכם עד שתמצאו פח. וגם אז, וודאו שהוא מתאים. היפנים מחלקים את האשפה לקבוצות ושומרים אותה בבית עד יום האיסוף השבועי. לדוגמא - זבל אורגני שנשרף, לא נשרף, מחזור, וכו'.

ליד רוב מכונות השתיה, ויש כאלו בכל 100 מטרים, יש פח לפחיות ובקבוקים.

לא מקובל לשתות ולאכול תוך כדי הליכה. מצאו לכם פינה.

במקרים רבים אסור לעשן ברחוב ותוכלו לקבל על זה קנס. מצד שני, יש פינות עישון מסודרות.

מזג אוויר

מלבד האי הדרומי okinawa, מזג האוויר ביפן דומה לפורמט שלנו וכולל 4 עונות, רק בהבדל אחד - הן הרבה יותר קיצוניות. החורף מושלג וקפוא,. הקיץ לח, לוהט ובלתי נסבל. האביב ורוד ופרחוני להחריד, ובסתיו העצים

מתמלאים בגווני חלודה מהפנטים. התקופה הכי טובה היא בסתיו ובאביב, ספטמבר עד נובמבר, ומרץ עד מאי.

בתקופה הזו תיירות הפנים פורחת ומחירי המלון עולים ב10-30 אחוז. היפנים מתכננים מראש את החופשה שלהם, וכדי לא להתקע בלי מלון הקפידו להזמין חדרים 3 חודשים מראש.